וַתִּקְטַ֨ן זֹ֤את בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֱלֹהִ֔ים וַתְּדַבֵּ֥ר עַל־בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖ לְמֵרָח֑וֹק וּרְאִיתַ֗נִי כְּת֧וֹר הָאָדָ֛ם הַֽמַּעֲלָ֖ה יְהוָ֥ה אֱלֹהִֽים׃
ישמח משה
ויהי ביום כלות משה להקים וגו' (במדבר ז א). במדרש רבה (במ"ר פי"ב א') א"ר יהודא ב"ר סימון בשעה שהוקם את המשכן, נכנס משה בתוכו ושמע קול הדר, קול נאה, קול משובח, ואמר אשמעה מה ידבר האל ד' (תהלים פה ט-י), ולמה מפני שעד שלא הוקם המשכן, היה תחרות בין הקב"ה לבין ישראל מפני העגל, ואמר לו הקב"ה משה שלום אני מדבר, שנאמר כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה, באותו שעה שמח משה ואמר (תהלים פה י) אך קרוב ליריאיו ישעו לשכון כבוד בארצנו, אמר ר' יהושע בן לוי מה לנו לספר תהילים, שהרי אין הפרשה חסר כלום, מה כתיב למעלה מן הענין (במדבר ו כו) ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום, עד כאן המדרש (הובא בעקידה סדר זה). ויש לדקדק במדרש הנ"ל מה כונת השאלה ששואל המדרש ולמה, הלא ודאי כיון שאמר משה אשמעה מה ידבר האל ד', שמע מינה שהיה לו איזה ידיעה נכונה שהוא קולו של הקב"ה, והיה משתוקק לשמוע דבורו ית"ש, אם כן מה זו שאלה ולמה. ואי כונת המדרש ששואל ולמה, רצונו לומר למה אמר כך אשמעה מה ידבר האל, פירוש מנין ידע שקולו של הקב"ה שיערב לבו ולומר האל ד', אם כן במה יתיישב במה דאמר מפני שעד שלא הוקם המשכן וכו'. ועוד יש לדקדק במה דאמר משה אך קרוב ליראיו ישעו, דמה שייכות לאלו הדברים לכאן, רק סיפא דקרא לשכון כבוד בארצינו שייך לכאן. והנ"ל בזה על פי אמרם כתיב הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו (דברי הימים א ט״ז:כ״ז), וכתיב המשל ופחד עמו (איוב כה ב). ומשני לא קשיא, כאן בבתי בראי, כאן בבתי גוואי (עיין חגיגה ה':) הוד והדר לפניו דייקא, והמשל ופחד עמו דייקא, עד כאן. וביארתי בדרושים דהמשכן דוגמת בתי גוואי, וחצר המשכן דוגמת בתי בראי, וכן בבית עולמים לפני ולפנים דוגמת בתי גוואי, וחוצה לו דוגמת בתי בראי. ועל פי זה ביארתי (בפרשת תשא) הפסוק (שמות לב ז) לך רד כי שחת עמך וגו', עיין שם. ובהקדים עוד דנ"ל לפרש הפסוק (תהלים כב ד) ואתה קדוש יושב תהלות. על פי מ"ש לפרש המדרש (ריש פרשת וירא, ב"ר פמ"ח א') הדא הוא דכתיב (תהלים יח לו) ותתן לי מגן ישעך. והמורם מן פירוש המדרש הנ"ל, דמה שנתכנה למעלה ישיבה, אינו רק למלך מלכי המלכים, והיינו בבתי גוואי דשם שכינת עזו ובחינת עמידה, כמו שנאמר (ישעיה ו ב) שרפים עומדים, ואין ישיבה רק למלך מלכי המלכים ית"ש יש ישיבה, דהיינו תואר רוחני שנקרא למעלה ישיבה, ודוגמתו למטה אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד (יומא כ"ה ע"א), ואף דעזרה הוי רק כמו חצר המשכן כנודע, מכל מקום נעשה דוגמא זו כאן, דלפני ולפנים אין רשות לכנס רק לכהן גדול ביום הכפורים, ורק בשעת עבודה. ועל פי זה יש לפרש הפסוק (דברי הימים א י״ז:ט״ז) ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר וגו', (דברי הימים א' יז יז) וראיתני כתור אדם המעלה. כי נתבאר דאף בנאצלים כביכול אין ישיבה לבד מאדם קדמון, שהוא אדם דקדושה שהוא למעלה מכל שאר הנאצלים, דכמו שנאמר בו ית"ש יושב על כסא רם ונשא (ישעיה ו א), כך נאמר (יחזקאל א כו) ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, הרי שתוארו כיושב על הכסא. ומה שטעה אחר בחגיגה (דף ט"ו ע"א), היינו מפני שהיה ידוע לו דהוא מט"ט ולא אדם קדמון, דמה שאמרו אין ישיבה למעלה, היינו למטה מעולם אדם קדמון, ואחר היה למטה גם כן מאותו עולם, על כן טעה לומר ח"ו שתי רשויות יש. וראיה לדבר מהא דאיתא במסכת ברכות (דף ז' ע"א) ברבי ישמעאל בן אלישע ראיתי אכתריאל וכו' יושב על כסא רם ונשא. וכתב זקני מהרש"א ז"ל אכתריאל רומז לכתר עליון, (לידוע) [וידוע] דכתר עליון הוא כתר דאדם קדמון, והבן זה. והיינו וראיתני כתור אדם המעלה, אדם המעלה דייקא ר"ל אדם דלעילא כביכול, והשם טוב יכפר בעדי. והנה כל הנבראים אינם אומרים בבתי גוואי שירות ותשבחות מרוב הפחד כי המשל ופחד עמו, אך בתהלות ישראל שסנדלפון עושה ממנו כתר ומשביעו ועולה מעצמו, אם כן כשעולה מעצמו גם שם יכול לעלות, והבן כי היא סברא נכונה מאד. ועל פי זה יתפרש הפסוק הנ"ל ואתה קדוש יושב, ר"ל שם שאתה קדוש יושב ולא זולתך יושב, והיינו בבתי גוואי כי שם שכינת עזו, שם מגיע תהילות ישראל, והבן כי נכון הוא מאד בס"ד.